1. מונחת בפני בקשתו של הנאשם לחזרה מהודיה.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
2. בתאריך 14.01.07 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה ובעילה אסורה בהסכמה בניגוד לסעיפים 346 (ב) ו-348 (ה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על פי הנטען בכתב האישום את העבירות האמורות ביצע הנאשם ב -
B.K., אזרחית תאילנד אשר הגיעה לארץ לעבוד אצלו בחקלאות במושב צופר (להלן: "המתלוננת").
3. מתוקף נסיבות התיק דנן, בטרם מענה, בין התאריכים 28.01.07-31.05.07, במסגרת הליך של "עדות מוקדמת" בהליך בש 1552/07, נגבתה עדותם של המתלוננת ועדה נוספת אזרחית תאילנד.
4. עם תום הליך העדות המוקדמת, בתאריך 09.09.07, במסגרת התיק העיקרי השיב הנאשם לכתב האישום באמצעות ב"כ דאז עו"ד שלמה בנג'ו. הנאשם כפר בכל העובדות המיוחסות לו בכתב האישום וביקש לקבוע מועדים להוכחות.
5. לאחר דחיות מעת לעת ולאחר שהחליף הנאשם את הייצוג של עו"ד בנג'ו בעו"ד גלית חן-אפללו (להלן: "הסניגורית"), בדיונים שנקבעו לתאריכים 16.06.09 ו-02.11.09, הודיעו הצדדים על קיומו של מו"מ ביניהם לגיבושו של הסדר טיעון וביקשו לדחות את שמיעת ההוכחות על מנת למצות את המו"מ ביניהם.
6. על אף האמור לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות והתיק נקבע שוב להוכחות, אך בטרם הוחל בשמיעתן, בתאריך 27.10.10, הסכימו הצדדים על העברת התיק לגישור בפני כב' השופט אבו טהה. בסופו של יום, בדיון מתאריך 01.05.11 הודיעה הסניגורית כי הנאשם איננו מעוניין בהסדר שהוצע לו בהליך הגישור ומשכך ביקשה שוב לקבוע את התיק להוכחות.
7. בהתאם לאמור נקבעו מועדים להוכחות אך במועד ההוכחות הראשון, בתאריך 31.10.11, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק שכלל גם הסכמה לעונש, לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב אישום מתוקן שיוגש בעניינו ויושתו עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, יחד עם מאסר מותנה, פיצוי למתלוננת וקנס. הצדדים ביקשו מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות והבעת החרטה מצד הנאשם.
8. בהתאם לאמור הוגש כתב אישום מתוקן והסדר טיעון חתום, והנאשם הוזהר על ידי בית המשפט כי הוא איננו כבול להסדר הטיעון. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בדין, נקבע מועד לטיעונים לעונש והוריתי לממונה על עבודות השירות להמציא חוות דעת בעניינו. כמו כן בדיון מתאריך 20.12.11, לבקשת הצדדים, הוריתי למרכז להערכת מסוכנות להמציא חוות דעת בעניינו של הנאשם על פי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין וקבעתי מועד נוסף לטיעונים לעונש ליום 31.01.12.
9. במהלך חודש ינואר 2012 ולפני המועד האמור החליף הנאשם שוב את הייצוג ושכר את שירותיו של עו"ד אשר אוחיון (להלן: "ב"כ הנאשם"). מיד עם מינויו הגיש ב"כ הנאשם בקשה דחופה לחזרה מהודייה על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ") (להלן: "הבקשה").
10. על פי נימוקי הבקשה
"הודייתו של הנאשם ניתנה בניגוד לתחושת חפותו"
, כאשר הוא מבקש הזדמנות נוספת להוכיח חפות זו לשם עשיית צדק. לטענתו, הנאשם הודה
"בניגוד לרצונו"
. לדבריו, ביום הצגת הסדר הטיעון היו אמורות להתקיים הוכחות והנאשם הגיע אל בית המשפט בידיעה שהוא עומד על חפותו ולהוכיח את גרסתו כי בינו לבין המתלוננת התקיימה מערכת יחסים רומנטית. דא עקא לדבריו, שבאותו יום הגיעה הסניגורית אל בית המשפט בליוויית עו"ד נוספת, והשתיים, כך לדבריו,
"הפעילו על הנאשם מכבש של לחצים להודות במסגרת הסדר טיעון"
. לטענתו, הסניגורית וחברתה אמרו לנאשם כי אין לו סיכוי לצאת זכאי בדינו ואף איימו עליו כי מוטב לו לוותר על אמונתו בחפותו אחרת
"יבולע לו במשפט".
לדברי ב"כ הנאשם, בסופו של הליך שכנוע זה
"נשבר"
מרשו והחליט להישמע לעורכות הדין, תוך שהוא אומר להן מפורשות כי הוא איננו שלם עם הודייתו שכן היא אינה משקפת את המציאות.
11. עוד לדבריו, מספר ימים אחרי הצגת הסדר הטיעון והרשעת הנאשם על פיו פנה הנאשם לסניגורית, שטח בפניה את חוסר שלמותו עם ההודייה וביקש ממנה להגיש בקשה בשמו לחזרה מההודייה. לדבריו הסניגורית המליצה לנאשם להשלים עם ההודייה וסירבה להגיש בקשה כאמור. לדבריו, בנסיבות הללו פנה אליו הנאשם לייצגו.
12. לאור כל האמור טען ב"כ הנאשם כי יהא זה מן הצדק להיעתר לבקשה, לאפשר למרשו לחזור בו מהודייתו בכתב האישום המתוקן ולנהל הוכחות להוכחת חפותו.
13. בהמשך לאמור, בתאריך 30.01.12 הגישה הסניגורית בקשה לשחרור מייצוג. בבקשה נכתב כי בינה לבין הנאשם נפלה מחלוקת מהותית ביחס להסדר הטיעון שהושג עימו,
הנאשם איננו שלם עם הסדר הטיעון ומעוניין לחזור בו מהודייתו ולפעול לביטולו, ולשם כך, בהתאם למכתב שהעביר לידיה, שכר את שירותיו של עו"ד אחר שימשיך לייצגו. לאור האמור נעתרתי לבקשת הסניגורית.
14. בבוקרו של הדיון שנקבע ליום 31.01.12 הגישה ב"כ המאשימה את תגובתה לבקשה לחזרה מהודייה. לדבריה שם על פי סעיף 153 לחסד"פ בית המשפט מוסמך להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בהתקיים
"נימוקים מיוחדים"
המצדיקים זאת. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בסוגייה זו של חזרה מהודייה ואמרה כי אין זה המקום להתיר חזרה שכזו. לדבריה, במקרה דנן הנאשם חתם על עסקת הטיעון לאחר שנועץ בעורכות דינו, והודה בבית המשפט רק אחרי ששקל את עמדתו ולאחר שבית המשפט הבהיר לו כי הוא איננו כפוף להסדר הטיעון. לדבריה, הטענות בדבר הפעלת
"לחץ פסול"
מצד הסניגורית וחברתה, טעונות הוכחה אך הנאשם לא הציג כל ראיה לתמיכת טענותיו אלה. מכל האמור הביעה ב"כ המאשימה את התנגדותה לבקשה.
15. בדיון במעמד הצדדים באותו היום הוסיפו הצדדים להבהיר את עמדותיהם בעניין הבקשה. במהלך הדיון גילה ב"כ הנאשם את אוזן בית המשפט כי בידיו הקלטה של שיחה שערך הנאשם עם הסניגורית, הקלטה שבוצעה ללא ידיעת הסניגורית, בה הביע את אי השלמתו עם הסדר הטיעון ואת רצונו לחזור בו מן ההודייה, ושניתן להתרשם ממנה אודות הלחצים בהם היה נתון עת הסכים לחתום על הסדר הטיעון (להלן: "ההקלטה"). לאור האמור, בסופו של הדיון הוריתי לב"כ הנאשם להמציא לי ולב"כ המאשימה את ההקלטה האמורה. ההקלטה הומצאה לעיוני.
16. משעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה שהוגשה ולאחר שמיעת ההקלטה, בהתאם לאמור בהחלטתי מפרו' הדיון מיום 31.01.12, מצאתי כי ניתן לתת החלטה בבקשה לגופה.
דיון והכרעה
17. בנסיבות המקרה דנן מצאתי לנכון להתיר לנאשם לחזור בו מההודייה.